FROM ST BARTS TO VIRGIN GORDA מסנט ברט לורג'ין גורדה

ההפלגה מברבודה לסנט ברט עברה בנעימים כאשר התסכול היחידי הייה שפעמיים עלו דגים בחכות ופעמיים הם אבדו בדרך לקוקפיט. סיכמנו בינינו לבין עצמנו כי הים הייה מאד נדיב איתנו ואם לא השכלנו לממש את נדיבותו אזי היום כנראה נאכל עוף...

אך הים החליט לתת לנו הזדמנות נוספת וכ 5 מייל לפני הגעתנו לסנט ברט, זימזמו שתי החכות בבת אחת והתכופפו בזוית המתאימה. כל אחד מאתנו לקח אחריות על חכה כאשר הדייג מעלה טונה ואשת הדייג מעלה ברקודה. 

עגנו במפרץ COROSOL בסמוך לבירת האי סנט ברט GUSTAVIA . מים בצבע טורקיז עמוק, צלולים צלולים כאשר מסביב איים קטנים המשווים למפרץ יופי עוצר נשימה. 

האי כולו, קטנטן ומתוק כמו בונבוניירה שוויצרית. הכל נקי ומצוחצח, החנויות, הברים, המסעדות והבוטיקים הם מ"המפונפנים" והמעוצבים שראינו במקום כלשהו בעולם ולרגע נדמה כי קפצנו לביקור בפריז ונטשנו את הים הקריבי. מכיוון שהאי איננו מתאים לגידולים חקלאיים, מעולם לא הובאו אליו עבדים מאפריקה והוא האי היחידי בקריביים שלמעשה כל תושביו צרפתים לבנים, מה שמוסיף לתחושה שאתה באירופה. לכל מעצבי העל העולמיים יש בוטיק מדוגם באי ושיירות של נשים משופצות (עם אף קטנטן וחזה מרשים) המלוות בבעלים מקריחים ומכריסים, יוצאות ונכנסות עמוסות שלל שקיות בכל גודל וצורה. במסעדות מגישים צ'יפס בכוסות זכוכית גבוהות, המנות קטנות ומעוצבות ושיא היצירתיות הייה כאשר ראינו שלזוג היושב בשולחן לידנו הוגשה על צלחת עץ מעוצבת קופסת סרדינים (אשכרה קופסת סרדינים שרק פתחו אותה ושמו על הצלחת!!!), בתפריט נקראת המנה הזו VINTAGE SARDINS והיא עולה 12 יורו! תודו שאפילו אייל שני עדיין לא הגיע לרמת היצירתיות הזו. טוב ברור שגם "אנחנו" נסחפנו קצת בבולמוס הקניות של האי וכשאורי חפר באתרי מזג האויר אני הסתובבתי לי עם שקיות והרגשתי קצת כמו פעם... אבל אחרי יומיים של ביקור "באירופה הקטנה", החלטנו לחזור לקריביים ושמנו פעמינו לסנט מרטין.

סנט מרטין מחולקת בין הצרפתים להולנדים והאגדה מספרת ששני העמים החליטו שהם עמים תרבותיים שנמאס להם להלחם זה עם זה על חתיכת אי ולפיכך הם החליטו לחלקו ביניהם באופן ידידותי. כל צד בחר חייל משלו, החייל הצרפתי קיבל בקבוק יין אדום ונשלח לנקודה הצפונית באי, החייל ההולנדי קיבל בקבוק ג'ין ונשלח לצד הדרומי של האי. שניהם התבקשו ללכת זה לקראת זה ובמקום בו יפגשו, שם יעבור הגבול. מכיוון שהג'ין חזק מהיין והכביד את צעדיו של ההולנדי, הסתיים התהליך בכך שלצרפתים שטח גדול יותר מאשר להולנדים...

נכנסנו ללגונה מהצד ההולנדי, החסרנו פעימה כאשר הסתבר שעומק הלגונה משתנה בלי התראה ורבים בה המקומות הרדודים שאינם מסומנים במפות. הקיל עבר ניקוי חול (בעברית פשוטה זה אומר שהסירה שפשפה את תחתית הלגונה), גם העובדה שהעוגן נגרר מספר פעמים בטרם נתפס בבוץ הדי מגעיל של הלגונה לא הוסיפה לתחושת הבטחון והרגיעה שלנו לקראת הלילה. בבוקר החלטנו להכנס למרינה כדי לבדוק את האופציה להשארת הסירה לעבודות תחתית לקראת החציה חזרה במאי.

הנוף הנשקף מהגבעה, עליה טיפסתי בעמל רב (השבילים אל הפסגה תלולים להחריד), מרהיב ביופיו,

חנויות הציוד הימי הן הטובות והמאובזרות שיש בים הקריבי, האי כולו הוא קניון קניות ענק פטור ממכס ולפיכך מושך אליו טונות של תיירים – בעיקר אמריקאיים, הבאים להמר בבתי הקזינו של האי ולקנות, לקנות ושוב לקנות....למותר לציין שהאי הזה ממש לא התחבב עלינו אלא שיש בו שני דברים מעולים שבשבילם ממש כדאי לבקר בו –

הראשון הוא CAROUSEL, מקום שהוא ממש מקדש לגלידה. מבנה ענק ומרשים הניצב על גדת הלגונה, 

CAROUSEL

תחת קורת גג אחת מיצרים את הגלידה, מציגים אותה לראווה, מוכרים ומגישים אותה בצורה מפתה מאין כמותה – והטעם, הטעם – מופלא! וכן – יש גם קרוסלת ענק עם סוסים צבעוניים כמו בלונה פארק ומכאן השם של המקום. סביב קירותיו החיצוניים של המבנה, תלויות מאות תמונות של גדולי העולם אוכלים גלידה ברחבי תבל (קליטון ובוש והנסיכה גרייס ממונקו ועוד ועוד ועוד...), ארועים מיוחדים ואנשים מכל הצבעים והמינים מוכרים ואוכלים גלידה. ומה מייצג את ארצנו הקטנטונת? אין מצב שתנחשו, לא גלידות שטראוס, לא ויטמן, לא מוכרי הארטיקים בחוף, אלא – מתנחלות המגישות גלידה לחיילים בזמן פינוי מאחזים...

אבל מה שבאמת חימם את ליבנו והפך את סנט מרטין למקום שכדאי לבוא אליו, הוא משפחתו של הרב מוישה, אשתו שרה וילדיהם מנדל, יצחק ורבקה. הרב מוישה מנהל את מרכז חב"ד באי ובכל ערב שבת מארח בביתו, לארוחת שבת, את מי שמזדמן לאי ומחפש מקום יהודי חם לבלות בו את ערב שבת. אין מילים בפינו לתאר את הכנסת האורחים הנפלאה של בני הזוג CHANOWITZ. סביב שולחן השבת הסבו זוג צעיר מפריז המתעתד לעבור לגור באי, יעל וג'רמי, אנחנו ומשפחת הרב מוישה. נאמרו כל הברכות, שרנו את כל שירי השבת – במנגינות שהרב מכיר ובמנגינות שאנחנו מכירים, שרה הגישה אוכל כיד המלך ובטעמים המסורתיים המוכרים והאהובים כל כך (כולל גפילטה), הילדים עברו מברכי הרב לברכיה של שרה, שרו סולו והפליאו בחיוכיהם ה מתוקים. למדנו מפי הרב על ההיסטוריה של קהילות יהודיות באיים הקריביים, היכן ניתן לראות שרידים של בתי כנסת ובתי קברות יהודיים ומה היתה תרומתם של היהודים לתעשיית הסוכר ולמסחר באזור. התפעלנו עד בלי די לשמוע מה הספיק הזוג הצעיר הזה לעשות באי מאז הגיעו לכאן לפני 4 שנים ואיזו פעילות ענפה הם מנהלים באופן שוטף למען יהודי המקום והתיירים היהודיים שמגיעים לאזור בכל שנה. הם כמובן זוכרים בחום את נירית וכריס סלייני שביקרו אותם לפני שנתיים ושייטים נוספים שהתארחו מי לחג בבית הכנסת ומי לשבת בביתם. הייה לנו עונג שבת אמיתי וזה המקום להודות לרבי מוישה ואשתו שרה על הערב המופלא בחברתם – תודה!

המרחק מסנט מרטין לאיי הבתולה האנגליים BVI הוא כ 85 מייל. מכיוון שהימים הם ימים של ירח מלא ולהגיע לאי חדש המוקף ריפים כדאי לעשות ביום, יצאנו ב 24:00 לעבר VIRGIN GORDA. הלילה אכן הייה קסום, ירח כמעט מלא זרח במשך כל הלילה והאיר את דרכנו, רוח גבית של כ 20 קשר נשאה אותנו בנעימים ובמהירות סבירה.  על הכניסה למפרץ מופקד אי קטן המזכיר לנו מאיפה באנו... ושמו בקריביים FALLEN JERUSALEM  כנראה בגלל הסלעים המשווים לו מראה של עיר שנחרבה. 

FALLEN JERUSALEM

סמוך מאד לאי, כאשר אנחנו כבר דרוכים ובוחרים את נתיב הכניסה שלנו למפרץ ומסתכלים סביב על הסלעים המבצבצים, לפתע התרומם לאויר כ 100 מטר לפני חרטום הסירה, לויתן ענק! אורי, שלא הספיק לראות את הלוויתן בקפיצתו אלא רק את מזרקת הקצף האדירה שעלתה לאוויר כאשר הוא נחת חזרה במים, הייה בטוח שאנחנו עלינו על סלע, אני ברב תימהון החזקתי את הראש ובפה פעור גנחתי "יא אללה" כאשר קצב דפיקות הלב שלי מרקיע שחקים ובעוד שנינו המומים התרומם ההר הזה שוב כולו לאוויר, כמו שרואים רק בסרטי נשיונל ג'אוגרפיק – גודלו לפחות כגודלה של ה"דנא" כ 13 מטר, משקלו בוודאי דומה לשל ה"דנא" כ 10 טון – מחזה "נורא הוד" מדהים ומפחיד כאחד. בפעם השלישית שהוא קפץ כולו מהמים לא נותר לנו אלא להצטער עד מאד שלא יכולנו לצלם את הארוע הזה עבורכם ולברך על כך שהוא נחת רק בסמוך אלינו ולא עלינו. הרושם שהשאיר בנו הארוע הזה הוא כה עמוק שאני שבה ומשחזרת אותו בעיני רוחי שוב ושוב – מדהים!

העגינה ב GORDA SOUND מחזירה אותנו באחת למחוזות שאנחנו אוהבים. מין לגונה ענקית המוקפת איים קטנים וריפים, פתוחה בכמה מקומות כך שהמים מתחלפים ושומרים על נקיון וצלילות. צבי ים ענקיים שוחים להם בחן ליד הסירה ובשעות הערב אפשר לראות את "שרשרת המזון" בפעולה – דגים טורפים גדולים רודפים אחרי להקות של דגים קטנים מהם תוך כדי קפיצות ראוותניות מחוץ למים. טיול סביב הלגונה בדינגי סיפק את המראות שלפניכם. 

GORDA SOUND

GORDA SOUND

GORDA SOUND

GORDA SOUND

GORDA SOUND

GORDA SOUND

יוחוס מגשים חלום - ממרטיניק לאנטיגואה

יוחוס הגיע עם בקבוק קמפרי כדי לחדש את מלאי האלכוהול ב"דנא" וכדי שיהיה מה לשתות לכבוד יום הולדתו של אורי. נפרדנו ממרטיניק היפה ומיהרנו להרים מערך ולהפליג לעבר דומיניקה כדי להגיע בזמן למסיבת החוף המתקיימת עבור היכטונרים כל יום ראשון במפרץ PORTSMOUTH. לדומיניקה יצא שם רע בקרב היכטיונרים עקב גנבות רבות מכלי שייט שעגנו לאורך חופיה ובעיקר בעקבות ארועי אלימות בהם נפגעו שייטים. חבורה של מדריכי הנהר ובעלי עסקים מקומיים שהבינו כי "התרנגולות" החליטו להטיל את ביצי הזהב שלהן באיים אחרים ולדלג על שלהם, הקימו יחד איגוד הנקרא PAYS    ((PORTSMOUTH ASSOCIIATION OF YACHT SECURITY שמטרתו לשקם את שמה של דומיניקה בקרב השייטים ולהחזירם לעגון, לבלות, לטייל, לאכול ולהשאיר חלק מכספם באי. לצורך זה הם מעסיקים שומרים בשכר יום ולילה המפטרלים במימי המפרץ ומונעים גניבות מכלי השייט, ועורכים מסיבת חוף כל יום ראשון בערב עם מוסיקה, ריקודים, שתייה ואוכל מקומי במחירים נמוכים במיוחד המאפשרים מפגש רעים חביב, החלפת חוויות, המלצות על מקומות שכדאי להפליג אליהם, כרטיסי ביקור להמשך הדרך וכד'. המוסיקה המקומית הצליחה להקפיץ גם את יוחוס שלנו. 

ביום המחרת יצאנו לשייט ב INDIAN RIVER עם אלקסיס המדריך הפרטי שלנו שהמליץ מראש כי נצא בצהריים כדי שאדי האלכוהול של מסיבת החוף יתאדו ויפנו מקום לשתיית רום בבר אשר במעלה הנהר. אלקסיס החינני והמצחיק, ניסה בכל דרך אפשרית (ואף הצליח) לסחוט מאיתנו קריאות התפעלות במהלך השייט בנהר אשר לדבריו על גדותיו צולם הסרט "שודדי הקריביים" והמקומיים קוראים לו גם האמזונס הקטן. אז אמזונס הוא לא... אבל בהחלט נעים לשוט בו ולצפות בצמחיה הטרופית, ולהרגיש לרגע תיירים על אמת....

הצטרפותו של יוחוס כיוונה אותנו להגיע לאנטיגואה בה בילה חודשים ארוכים בסוף שנות השבעים, כאשר הוא מנגן על פסנתר במסעדת מועדון היכטות המקומי ובתמורה מאכילים אותו בעלי המקום, אלברטו וונסה במעדנים מעשי ידיהם. יוחוס חלם להגיע שוב לאי ולהפגש עם חבורת האנשים החביבה אתה בילה ימים רבים בכיף ובשמחה כאשר לכולם היו שערות בגוונים של בין בלונד לחום שרוף על הראש, העור הייה שזוף ומתוח וילדים ונכדים היו שייכים לאחרים....

כדי לממש ליוחוס את החלום צריך לעבור בדרך גם את גואדלופ – אי צרפתי בצורת פרפר שאין ספק כי ימאים רבים תוהים איך נכון להקיף אותו – האם להקיף את הכנף המזרחית, את הכנף המערבית, או לנסות את ההרפתקה של לחצות אותו דרך הנהר במים רדודים ולחכות לגשרים שיפתחו בשעות הבוקר המאד מאד מוקדמות. שקלנו והפכנו ובסוף אורי, שהפך לרגע לקולומבוס, גילה לנו שיש קבוצת איים חביבה הקרובה לגואדלופ בשם ILAS DES SAINT וכדאי לעגון בהם לפחות יום. הגילוי הסתבר כגילוי מרעיש – מפרצים צלולי מים, ריפים שורצי דגים צבעוניים, עיירה מתוקה שהטיול אליה הסתיים במסע לילי בדרכי עפר חשוכות לחלוטין שרק אפליקצית הפנס, שסלע התקין לי באייפון, הצילה את המצב וסייעה לנו לחזור בשלום ל"דנא". 

מפלס המים והאוכל ירד במהירות ושלח אותנו ללילה במרינה בבירת האי גואדלופ POINT A PITRE, מרינה המספקת את כל השירותים אך מצחינה עקב שפיכת מי ביוב הישר למרינה – ברחנו משם כל עוד רוחנו בנו לעגינה ב ILET DU GOSIER – אי קטנטן מוקף מי טורקיז, חוף לבן וספינה שהתרסקה על חופיו...

החלטנו להמשיך ולהנות מהאי היפהפה שזה עתה "גילינו" ויום נוסף בילינו בין הריפים של ST FRANCOIS לאחר כניסה מאתגרת למדי בין הריפים לעגינה במקום קסום. 

בכל ימי ההפלגה החכות היו במים ולהפתעתנו הרבה לא עלה בהן שום דג. מכיוון שעד הצטרפותו של יוחוס, בכל פעם שהחכות היו במים עלו בהן דגים לרב, הוחלט ברב קולות, שיוחוס, הידוע כטורף בשר שאינו מאמין באכילת דגים כפעולה התורמת למאזן החלבונים בגוף, שם "שחור" על נושא הדייג ב"דנא" ורק בגללו אין דגים. לפיכך התבקש הנ"ל לא לדבר, לא לנשום ולא להזכיר את נושא הדגים. למותר לציין כי למחרת הגזרות שנגזרו על יוחוס, עלתה ברקודה נאה בחכה. לאחר דיון  ממושך אם מותר או אסור לאכול אותה (בשני ספרי השייט שבידינו כתוב בפרוש שהברקודה החיה באזורים אלו ניזונה מדגי הריף שניזונים מאצות רעילות, דבר הגורם לבשר הברקודה להיות רעיל אף הוא...), כמובן שידו של הדייג הייתה על העליונה והחנונה נאלצה לוותר ולמצוא ניחומים בשורה בספר שאמרה שאם הדג נתפס במים הפתוחים ולא בקרבת הריף אז הוא כנראה לא רעיל...לארוחת הערב הוגשה הברקודה ויוחוס הודה שכאשר יש מספיק דג אז זה בכל זאת נותן מענה הולם למנת החלבונים הנדרשת ובפירוש רש"י זה אומר שהוא סיים את הארוחה שבע!!! 

לאחר שבוע הפלגה, בו העלנו זכרונות מימי "אנטינאה" העליזים – ליוחוס, שהחליף את אורי בברזיל, והצטרף לאנטינאה במסעה מברזיל לים הקריבי,  זכרון פנומנלי לפרטי המסע ההיסטורי, הגענו לאנטיגואה. ערכנו סיבוב ב ENGLISH HARBOUR אשר בו עמדה האנטינאה למכירה בסוף המסע וגילינו כי ב 35+ השנים שעברו, השתנה המקום ללא הכר ומפאת צפיפות המקום במפרץ, שמנו פעמינו ל PALMOTH HARBOUR  הסמוך והמרווח לעגינה במשך זמן שהותנו באי.

השנים שעברו חוללו שינויים גם בחבורה העליזה שיוחוס ציפה לפגוש. למסעדת מועדון היכטות בעלים חדשים,אלברטו וונסה שפתחו מסעדה במקום אחר הספיקו לסגור גם אותה. אחת מבנות החבורה נפטרה ואחד הגברים מנהל מרכז לגמילה מסמים ואלכוהול באי, לאחר שבעצמו אושפז במרכז בעבר. מה שנשאר כפי שהייה הוא ליבו החם של אלברטו ואהבתו ליוחוס. ברגע ששמע שיוחוס באי הוא אסף את שלושתנו, ערך לנו סיור בביתו המקסים המשקיף על מפרץ טורקיזי והוא ואשתו, וונסה,  האכילו אותנו במאכל הלאומי של ארץ מוצאו המקורית – פסטת פירות ים מעולה!!! ובליווי יין רוזה, הייה זה אחר צהריים נוסטלגי ונעים. 

אלברטו, יוחוס וונסה

 כהרגלנו בקודש, שכרנו רכב והקדשנו יומיים לטיולים יבשתיים, כאשר אורי גולש במפרצים מעוררי השתאות ויוחוס ואני מטיילים בחופים הזהובים ושוחים במימי הטורקיז.

בטרם עזיבתנו את אנטיגואה, הספקנו לארח את אלברטו לארוחת צהריים על סיפון הדנא, שמענו את שלל עלילותיו המסופרות בחן רב ובהרבה הומור. אלברטו בצעירותו, הקים ב-1958 את המסעדה הסינית הראשונה ברומא עם מהגר סיני שברח מהמשטר הקומוניסטי של מאו, התחבר עם כל ה WHO'S AND WHO'S  באירופה, הוא חבר אישי של חברי להקת האבנים המתגלגלות. אריק קלפטון ידידו, בנה את ביתו באנטיגואה והקים בה מרכז לגמילה מסמים ולאכוהול וממן את  הפעלתו השוטפת. אלברטו הספיק לעבוד עבור יו הפנר בתור מאמנן של השפנפנות והמורה שלהן למשחקי קזינו, נהל קזינו בשלל מדינות וכך גם הגיע לאנטיגואה. וונסה אשתו הינה בתו של טייס קרב בריטי, הגיעה לאנטיגואה בשנות השישים על סיפונה של יכטת מפרש ענקית כאשר מיד עם יציאתה של היכטה מהקנריים לכיוון הים הקריבי, ניסה (ללא הצלחה מלאה) הקפטן להתאבד. הוא נשאר ללא יכולת לתפקד ומותיר את וונסה הצעירה כממונה על היכטה הענקית שצריכה לחצות אטלנטי...

לאחר שבועיים, השארנו את יוחוס בידיו החמות של אלברטו להמשך מפגשים נוסטלגיים עם בני החבורה אתה בילה בשנות ה 70 והפלגנו לברבודה (לא להתבלבל עם ברמודה אליה נגיע במאי). ברבודה הינה אי השייך לאנטיגואה, מוקף ריף עשיר בצמחיה ודגה, על חופיו הזהובים והאינסופיים מטיילות בעיקר איגואנות, ומונחות קונכיות ענק, במימי הטורקיז על כל גווניו שוחים צבי ענק ועוגנות מספר קטן מאד של סירות. כל זה הופך אותה לאחד המקומות היפים והנעימים עלי אדמות. צר לי אם אני נשמעת בנאלית אך באמת אין די מילים לתאר את היופי הבתולי הזה שפרוש מאופק לאופק. צריך להגיע לכאן כדי לחוות – איזה כיף שישנם עדיין מקומות כאלו.

נשארנו יומיים כדי לנשום את כל היופי הזה בטרם המשכנו לסנט ברט.